החלטה בתיק ב"ש 4337/05

1.         בפני ערר שהגיש ויסאם אבו-חומוס (להלן - העורר) על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט יצחק מילנוב) מיום 17.1.05 שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.         כתב האישום מייחס לעורר עבירה של פריצה לרכב ונסיון פריצה לרכב. על פי כתב האישום, ביום 27.12.04, באזור האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים, התפרץ הנאשם יחד עם אחר (להלן - השותף או האחר) לרכב מסוג פיאט אונו, בכוונה לבצע גניבה או פשע.

            העורר הוציא ממקומו את החלון המשולש האחורי ימני של הרכב, פתח את דלתות הרכב, נכנס לרכב והתיישב בתוכו במושב שליד הנהג, בעוד האחר עומד סמוך לרכב ומתצפת.

בהמשך, ניסו העורר והאחר להתפרץ לרכב מסוג פיאט פונטו, בכוונה לבצע גניבה או פשע. האחר התקרב לרכב הנ"ל נצמד אליו וניסה לפתוח את החלון הימני קדמי של הרכב על-ידי פגיעה במסגרת הגומי של החלון, בעוד העורר מתצפת בסמוך.

3.         בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה מבוססות למעשי העבירה המיוחסים לעורר בכתב האישום. בית משפט קבע, כי בנסיבות המקרה ונוכח עברו הפלילי העשיר של העורר, הודאתו בשימוש בסמים והעובדה שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 18 חודשים, קיימת במקרה זה עילת מעצר. בית משפט קמא הורה על הגשת "תסקיר מעצר" ולאחר שהתקבל התסקיר קבע כי חלופת המעצר שהציע העורר אין בה כדי להפיג את המסוכנות הטמונה בעורר ולפיכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

4.         העורר טען כי בית משפט קמא טעה בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות אותו לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום והדגיש את ניתוק קשר העין של השוטרים שעקבו אחר מעשיו ומעשי שותפו. ב"כ העורר מבקש להשוות את עניינו של העורר לשותפו בתיק אשר שוחרר ממעצר בתנאי ערובה. ב"כ העורר מפנה לנסיבותיו האישיות של העורר ומבקש לתת בו אמון ולשחררו בתנאי ערבות צד ג' והפקדה.

5.         לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובהחלטת בית משפט קמא ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הערר.

ראיות

6.         החלטת בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה מספקות, מבוססת נכונה על חומר הראיות שבתיק החקירה. העובדה כי התצפיתנים איבדו קשר עין בשלב מסוים ולדקות ספורות בלבד עם העורר ושותפו, אין בה - בשלב זה - כדי לשלול את הראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע מעשי העבירה שיוחסו לו בכתב האישום. כפי שקבע בית משפט קמא, שלושת התצפיתנים ציינו כי הם רואים את המשיב ושותפו על פי תיאור לבוש ומראה התואם להם. לעורר יש סימנים ייחודיים המבחינים אותו מאחרים וביניהם מבנה גופו, גובהו והזיפים שעל פניו. מדובר במכלול הגיוני ומסתבר של נסיבות, כולל תנאי השטח בו ניצפו העורר ושותפו, היוצרים מארג שלם המוביל לזיהוי העורר. ב"כ העורר טוען כי העורר והאחר מוסרים פרטים התואמים את תיאורי השוטרים, אך מסבירים את הנסיבות בצורה שאין בה כדי להטיל דופי בהתנהגותם בנוגע לעבירות הרכב שיוחסו להם בכתב האישום. טיעון זה אינו מדויק שכן אחד השוטרים העיד כי שמע את העורר אומר לאחר לברוח, דבר העומד בסתירה לתיאור שמסר העורר על התרחשות הדברים שארעה לפני שנעצר על ידי השוטרים (עמ' 2 להודעת העורר, שורות 15-19 ועמ' 2, שורות 56-53 להודעת השוטר אבי).

            עילת מעצר

7.         בית המשפט קמא קבע בצדק כי מתקיימת במקרה זה עילת מעצר של מסוכנות, נוכח עברו הפלילי המכביד במיוחד של העורר הכולל 11 הרשעות קודמות בעבירות רכוש בכלל ובעבירות רכב בפרט, עבירות נגד שוטרים, עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, השגת גבול ונזק לרכוש. העורר ריצה מספר פעמים מאסרים בפועל ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי שחובה להפעילו לתקופה של 18 חודשים. עברו של העורר מעיד כי מדובר במי שחוזר ושב לסורו וגם מאסר על תנאי לתקופה ממושכת לא היה בו די כדי להרתיעו. בנוסף, הודה העורר כי הוא משתמש בסמים.

            חלופת מעצר

8.         בית משפט קמא הורה לשירות המבחן להגיש "תסקיר מעצר" אודות העורר. שירות המבחן קבע, כי על רקע דפוסי התנהגותו "הבעייתיים, האימפולסיביים והאלימים מאד" של העורר, הוא יתקשה מאד לעמוד בתנאי מעצר בית שהוצע כחלופת מעצר. לפיכך, כך קבע שירות המבחן, שחרורו של העורר למעצר בית אינה חלופה מתאימה ואינה מומלצת על ידי השירות. בנסיבות אלה הציע העורר חלופת מעצר בתנאי ערבות צד ג' והפקדה כספית. בית משפט קמא איזן נכונה את השיקולים והנסיבות שעמדו בפניו וקביעתו כי חלופת המעצר המוצעת אינה מהווה חלופה נאותה, מבוססת כראוי.

            אלטרנטיבה למעצר חייבת תמיד להתבסס על אמון בנאשם ובמעשיו ובמקרה זה העורר הראה במעשיו כי אין לתת בו אמון.

9.         ב"כ העורר טען כי, לעניינו של העורר, יש ללמוד גזירה שווה מעניינו של השותף ששוחרר על ידי בית משפט בתנאי ערבות. טיעון זה יש לדחות. לשותף עבר פלילי מכביד פחות מזה של העורר. השותף טרם ריצה מאסר בפועל והמאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו הינו לתקופה קצרה יחסית (3 חודשים). זאת ועוד, בעניינו של השותף שירות המבחן מצא לנכון, לאחר התלבטות, להמליץ על שחרור בחלופה של מעצר בית ותנאי ערבות נוספים. לעומתו, שירות המבחן לא המליץ על חלופת מעצר בעניינו של העורר.

            בכל מקרה, מאז השחרור הספיק השותף להפר את תנאי שחרורו ובסופו של דבר הוא נעצר פעם נוספת.

            לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש להשאיר על כנה את החלטת בית משפט קמא המעוגנת היטב בחומר הראיות ובנתונים שעמדו בפניו.

            הערר נדחה.

          ניתנה והודעה היום, ט' בניסן תשס"ה (18.4.05), בנוכחות ב"כ העורר, ב"כ המשיבה והעורר.